<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ק"ז</h1>
<h2>דף עט.</h2>
ואלו נדרים שהם מפירין נדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבתו ובינו לאשתו אך נדרי ענוי נפש מפיר לעולם ונדרים שבינו לאשתו אינם מופרים אלא כל זמן שהי' תחתיו ומפיר אותם אעפ"יא) שלא חל כמו שאמר' הרי עלי שלא לאכו' בשר אם אלך למקו' פלוני ואינו מפר אא"כ שמע ונדרים אחרי' אינו מפר ואם נדר' מדברים שהי' משועבדת לבעל' אין צריך להפר ומפר לה כל היו' עד חשיכה ואם הפר האבב) ולא שמע הארוס ולמחר שמע אינו יכול להפי', ואם לא שמע ונתגרש' או נתאלמנה בו ביום, ונתקדשה לאחר, אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, ואם שמע וגרשה איבעיא לן, אי גרושין כשתיקה דמי, או כהקמה דמו ולא איפשטא. ולכאורה יש להחמיר, ונשאלין על ההיקם ביום שמיעה, ואין נשאלין על ההפר, וצריך להפר ביום השמיעה, והמקיים בלבו הוקם, והמפר בלבו אינו מופר, ונדר שהופר מקצתו לא הופר כולו ובעל וכן אב שאמרו בלשון התרה לא אמרו כלום. ואם אמר טלי ואכלי צריך שיבטל בלבו. אך בכל לשון שישמע ממנו לשון ביטול הנדר מעיקרו הרי זה מופר, שמע שנדר' ושתק ואמ' מה ששתקתי שלא הייתי יודע שהייתי יכול לבטל, או שלא הייתי יודע שזה נדר יפר. [סמ"ק סימן ק"ז]. א) צ"ע בנדרים גבי אנסביה אתתא וכו' משמע דאינו מתיר עד שיחול הנדר ושמא בעל שאני וצ"ע בנדרים ובשבועות. ב) דף ע"ב רמב"ם פי"ב כרבינו ורמב"ן חולק.
